הדרכה לילדים עם הפרעת קשב וריכוז

הפרעת קשב וריכוז נחשבת לאחת ההפרעות השכיחות היכולות להשליך על עתידם הרגשי וההתנהגותי של ילדים המתמודדים עם קושי זה. הפרעת קשב וריכוז מלווה לעיתים גם בהיפראקטיביות המשבשת את חיי המשפחה, את ההשתלבות החברתית של הילד, את הישגיו הלימודיים ואת הדימוי העצמי שלו.
הורים רבים נוטים לייחס לעצמם אחריות מלאה להתפתחות הנפשית ולביטויים הרגשיים וההתנהגותיים של ילדיהם. ולעיתים עולה השאלה – איפה טעינו?
וכתוצאה מכך הורים חשים ש"נכשלו" במילוי התפקיד ההורי- חינוכי. יש תחושה של בלבול ולא תמיד יודעים כיצד לנהוג כלפי ילדיהם. כתוצאה מכך, קיימת גם חוסר יציבות וחוסר עקביות בתגובותיהם החינוכיות, בין תחושות של כעס, אכזבה, ביקרות, ובין צורך לגוננות יתר על הילדים, ביטויים מופרזים של חיבה ואהבה מתוך תחושת אשמה ורצון לפצות את הילדים.
תופעה זו בולטת בשיא חומרתה בקרב הורים לילדים אשר סובלים מליקויי למידה ו/או מהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD/ADD). ולעיתים יש להם יותר קושי להתמודד עם התנהגות ילדיהם בדרך נכונה ורצויה.
הורים אלה עשויים להיות הורים "טובים" ו"מוצלחים" לילדים אחרים ולחוש תחושת סיפוק מכך, אך בעת ובעונה אחת, לחוש תחושות של כשלון וחוסר אונים בכל הקשור לילד מסוים הזה.
חוסר ההבנה לגבי פשר ההתנהגות של הילד ולגבי סיבת ה"כשלון" שלהם מגבירים את תחושת התסכול ועשויים להביא לתגובות של תוקפנות, ביקורת מילולית חריפה ומעליבה כלפי הילד וענישה – שלעיתים אף עלולה להיות ענישה גופנית חמורה.
הורים אלו עוברים מסע רגשי ארוך לפני שהם מסוגלים לקבל את קשייהם של ילדיהם. ההורים המבולבלים מתייחסים לאבחנה של הפרעת קשב בחשד, ספקנות וכעס. הקושי בזיהוי ובאבחון מוקדם, מקשים על ההורים להבין שקיימת בעיה. הכחשת הבעיה מעצימה את התנהגותו של הילד, ולעתים אף מובילה את ההורים להראות כלפי חוץ "שהכל בסדר" .
במרבית המקרים, מדובר בהתנהגותיות שהן טבעיות לילד, אך גורמות לסביבתו להגיב בביקורת כמעט תמידית כלפיו, מה שיוצר אצלו תחושה גוברת והולכת שהוא מאכזב, שהוא אינו עומד בציפיות, שהוא פחות אהוב מאחרים, ושהוא אינו יודע איך לצאת מזה.
האווירה במשפחה איננה הגורם ליצירת קשיים בקשב ובריכוז, אך היא יכולה להוות גורם מכריע בהגברת עוצמת הבעיה ובדפוסי התנהגותה.

מטרת ההדרכה ההורית היא לאפשר הבנה טובה יותר של התופעות ומודעות רבה יותר לעולמו הפנימי הילד ובעקבות כך ליצור תקשורת עניינית בין ההורים לילדים – ללא האשמה, לא כעסים הדדיים , ללא תסכול, ומתוך שיתוף פעולה לשליטה עצמית טובה יותר.

"תמיכה חיובית מתמשכת וקיומו של הורה שאוהב ומאמין בילד/ מתבגר, הם המפתח להתמודדות טובה עם הפרעת הקשב. ילדים אלו זקוקים לאהבה, תמיכה, הדרכה ועידוד. האתגר להורים הוא להשיג איזון בין המשוב החיובי לבין המשוב השלילי, כדי להשיג את התוצאה ההתנהגותית הרצויה, מבלי להפחית מהערכה העצמית של ילדם."