ראיון אישי בתחנת הרדיו האינטרנטית :רדיו-נט.
בתוכנית עניינים מעניינים עם עדי איפרח
הראיון הושמע ב-5.2 בשעה 10:00 .

מוזמנים להאזין לראיון

האם אתה מאושר? האם את מאושרת?

כמי  שמודעת לחשיבות האושר אני עוברת לאחרונה תהליך מאוד משמעותי של חיפוש אחר האושר הפנימי והעצמה נשית וכללית. למרות המודעות שלי ולמרות התהליך שאני עוברת- לעיתים אני מופתעת מהמקומות בו אנו נתקלים בשאלה הכל כך פשוטה ועם זאת כל כך קשה- האם אתה מאושר? האם את מאושרת?

סיפור שהיה כך היה:

יצא לי לאחרונה לטוס לחוץ לארץ עם חברתי הטובה שעוברת ביחד איתי את התהליך המשמעותי הזה. לידינו ישב אדם אשר מההמראה לא הפסיק לשתות. לאורך כל הטיסה הוציא מתיקו בקבוק אלכוהול אחד אחר השני והמשיך לשתות ללא הפסקה. הבטנו בו וניסינו להבין מה קורה וכמובן שגם ציקצקנו בלשוננו והתחלנו לשפוט-יותר נכון נפלנו למקום השיפוטי.

לאחר שאני וחברתי יצאנו מההלם התפתחה שיחה מאוד מעניינת, ישירה וזורמת. שיחה מדהימה בין זרים מוחלטים. אותו זר הוא גבר אנגלי שלא דובר עברית ולו בת המתגוררת בארץ שאותה בא לבקר. ללא היסוס וללא המתנה שאל אותנו שאלה ישירה – האם אתם מאושרות? ומיד החל מספר לנו את סיפור חייו- על כך שהוא ילד מאומץ מגיל יומיים בלביד ולאורך כל חייו חי בתחושה שהוא אבוד ובודד. לאורך כל חייו בלט בעיקר הרצון והצורך שלו להיות מאושר. וכפי שאמר לנו " I want to fill myself with joy"

המשך סיפור חייו היה לא פחות ממרתק – לפני כארבע שנים איתר את אימו הביולוגית בישראל אבל את האושר הפנימי שלו הוא עדיין מחפש. את הניצוץ הפנימי שאבד לו או שלא היה קיים מלכתחילה. את ההרגשה הזו של חוסר- שמשהו חסר- שאתה לא מאושר.

מה שהפליא אותי במיוחד היתה המודעות של אותו איש- המודעות שלו לעצמו, להתמכרויות שלו, לעובדה שהוא צריך לעשות שינוי בחייו על מנת להיות מאושר, ולא לשבת ולחכות לאושר. יש בליבו תקווה שהוא יוכל לעשות את אותו שינוי פנימי שהוא מייחל לו ומאחל לעצמו- שימלא את עצמו באושר פנימי במקום באלכוהול. כולנו מחפשים כזה שינוי, כזה אושר- בסיס מספיק איתן וחזק כדי שלא נאלץ לחפש מקורות חיצוניים על מנת למלא את החסר. כל מה שנצטרך יהיה קיים אצלנו בפנים, וכל השאר יהיה רק תוספות.

כך שוחחנו כל הטיסה עד הנחיתה בה נפרדנו מאותו גבר אנגלי אשר הפקיד בידינו מסר חזק וחשוב ביותר- מה שחשוב בחיים זה האושר הפנימי שלנו. ברגע שנמצא אותו- ברגע שיהיה לנו אותו- יהיה לנו את הכל. נוכל להניע את עצמנו לעבר כל מטרה ולהצליח בכל משימה, נוכל להשיג הכל.

אז אני שואלת אתכם, ואתם תשאלו את עצמכם- האם אתם מאושרים? האם אתה מאושר? האם את מאושרת? ואם לא, מה יעזור לכם למצוא את האושר הזה? המודעות, היא השלב הראשון.

מאז ומתמיד ידעתי  שאני רוצה לטפל באנשים.

בתור ילדה אני זוכרת שאחרי שעות ביה"ס הייתי מוצאת את עצמי עוזרת, ומסייעת לאחרים אם זה בלימודים, או בכל עשייה אחרת

לטפל  באחרים זה חלק מהמהות הפנימית שלי, אני אוהבת לטפל, לעזור לאחרים להרגיש טוב יותר עם עצמם. העבודה הטיפולית ממלאה אותי מבפנים, מטעינה אותי אנרגטית , אני מרגישה משמעותית כשאני מטפלת, וזוהי הרגשה נהדרת.

אבל, היום יש בי את ההבנה, שכאשר אני נמצאת בתפקיד המטפלת, הרגשית או האנרגטית, אני גם  סופגת הרבה במהלך היום,  סופגת את כל הסיפורים , את כל התחושות, את כל התסכולים של אחרים, ועם זה אני הולכת הביתה.

עם השנים למדתי לעשות הפרדה בין העבודה לבית , ולמדתי לא להביא את העבודה הביתה. אבל זה לא אומר שזה לא קיים בתוכי, פשוט למדתי להיות מודעת לכל התפקידים שלי בחיים, כאמא, בת זוג, ותרפיסטית, ואני מנסה כמה שאפשר לא לערבב בין התפקידים המרובים שיש לי.

עם השנים גם למדתי להכיר עוד חלק הקיים בתוכי – וזאת אני , אותה אחד שבמהלך שנות חיי הצעירים יותר, לא שמתי לב, ששמתי אותה בצד, ולעיתים גם שכחתי מקיומה הרגשית.

ואכן למדתי יותר לדבר על עצמי, על עולמי הפנימי, לבחון מה עשיתי עד כה, לאן אני רוצה להגיע, למדתי לקחת זמן לעצמי, להתאוורר ולנשום…ובעיקר למדתי לשחרר , לשחרר סיטואציות שאין לי עליהם שליטה, לדעת לקבל סיטואציה בחיים שלא תמיד כיף היה לי לקבל אותם, ולדעת להכיר ביכולות שלי, ולא לכעוס על עצמי אם אני לא מספיקה לעשות כל מה שרציתי וחשבתי שאני יכולה או צריכה. הכי חשוב למדתי לסלוח לעצמי בכל התחומים בהם רציתי לעשות ולא הצלחתי מכל מיני סיבות .

סליחה הזו אפשרה לי לקבל ולקחת את החיים ביתר קלות.

לפני מס' שנים, חזרנו משליחות , שם גרנו מס' שנים, הילדים היו צעירים, בגיל בית הספר היסודי. החזרה לא היתה קלה, ההתרגלות למסגרות לימודיות בארץ שונה מאשר בחו"ל, והיה לילדים להתרגל. המעבר לארץ, ההתרגלות למנטליות הישראלית, לעומס וללחץ, הריצה בין סידור הבית, עזרה לילדים בשפה, למצוא עבודה.. מהר מאד התחלתי להרגיש מועקה ולחץ בתוכי. כל כך הרבה משימות, והרבה נפלו עלי, מאחר ובן זוגי היה חייב לחזור לעבודה הקבועה שלו. באיזשהו שלב, קלטתי מה קורה לי, והבנתי שעלי לשחרר, שעלי לעשות כמה שאני יכולה, ולעזור לעצמי להרגיש טוב עם זה. לקח לי זמן לעזור לעצמי לשחרר, אבל ברגע שזה קרה, התחלתי להנות גם מהמציאות המאד לחוצה שהיתה לי אז בזמנו

לא מזמן נכחתי  במפגש של עמיתים, והקדשנו את מפגש לעצמינו.

המנחה פרשה קלפים על הרצפה, הקלפים היו הפוכים ,והתבקשנו לבחור קלף אחד, ולחשוב איפה המסר הכתוב בקלף פוגש אותו כרגע בחיינו.
המסר שאני קיבלתי היה " לוותר על השליטה בעולם".

בהתחלה הייתי מאד מופתעת מהקלף, ואפילו חשבתי להחליף אותו , הרי …אפשר בקלות פשוט להניח את הקלף בערימה ולקחת קלף אחר, כאילו לא קרה כלום, כאילו לא קיבלתי את הקלף הזה מלכתחילה.

אבל עצרתי לרגע.. והבנתי שאם אני מחפשת להבין את האמת , אז עלי להתמודד עם מה שקיבלתי…לא סתם קיבלתי את הקלף הזה …

והתחלתי להעמיק פנימה אל תוך עצמי. אהיה כנה ואומר, לא היה לי קל, לא התחברתי ממש לקלף.

תהיתי מה המסר הזה אמור לומר לי. הרי חשבתי שכבר עברתי את השלב של הצורך בשליטה בחיים בכלל ובחיי בפרט. למדתי במהלך השנים לשחרר לא מעט דברים שבעבר היה קשה לי איתם  והפריעו לי.

בעיקר חשבתי שלמדתי כבר את השיעור שלהבין, שכמה שאנו חושבים שיש לנו שליטה על המציאות, היא לעתים הרבה יותר חזקה מאיתנו, ויש לה תכניות משלה בחיינו, נרצה או לא נרצה.

המשכתי להתרכז במסר ולאחר מחשבה פנימית עמוקה, נפל לי האסימון…

הבנתי שזה אף פעם לא נגמר. השחרור מהשליטה,  הלמידה איך ומה לשחרר. להבין שאין לנו יכולות לשלוט על הכל. תמיד יהיו מצבים  בהם עלינו ללמוד לשחרר, וזוהי עבודה אינסופית לאורך כל החיים.

 הרגשתי הקלה עם תובנה זו, מעין שחרור אמיתי,

סיימנו את המפגש כאשר אני יוצאת עם מסר מאד משמעותי לעצמי והיא – ככל שלומדים לשחרר יותר, כך הרבה יותר קל לנו להתמודד עם המציאות הקיימת, ולהרגיש את החופש הפנימי ליהנות ממה שיש.

אז בכל פעם אני לומדת לשחרר עוד קצת. עוד טיפה. את מה שלא צריך, את מה שמעיק ומחזיק אותי אחורה, את מה שמעכב אותי מלהתקדם למימוש העצמי שלי, ולתחושת האושר הפנימי שלי.

עם תובנה זו אני ממשיכה עם אנרגיות חדשות וכוחות מחודשים בדרכי המקצועית הרגשית והרוחנית לטפל באחרים…

כולנו נמצאים במרוץ האינסופי בין הבית לעבודה, הילדים והמשפחה, החברים והזמן האישי. לעיתים נדמה כי המטלות היום יומיות הפשוטות והרגילות גורמות לעייפות רבה. קשה לעיתים לקום בבוקר, קשה להניע את האנרגיות בתחילתו של יום חדש. יש אפילו ימים בהם אנו מגיעים לעבודה, מתיישבים, ומרגישים שאין אנרגיה להניע את היום, שאנחנו רוצים להיות במקום אחר, להיות במקום של חופש, לא להיות במסגרת, לא להרגיש כבולים. אבל אין ברירה, יש משימות, יש בוסים לחוצים, יש תאריכי יעד… ושוב מצב של מתח.

בנוסף לעבודה, יש כמובן את ההתמודדות עם הטיפול בילדים שגם היא לעיתים גורמת להרבה מתח. ההגעה הביתה אחרי יום עבודה ארוך, ואנחנו יודעים שצריכים לשבת עם הילדים ולעזור עם שיעורי הבית, והמשימות שקיבלו בבית – ספר, ואנחנו עייפים אחרי יום עבודה. המצב הזה שנוצר יוצר הרבה מתח בינינו ובין הילדים, הילדים לא תמיד רוצים להקשיב לנו, ואנחנו חסרי סבלנות כלפיהם וכך נוצרים מאבקי כח שמחלקם היה ניתן להימנע.  ושוב מצב של לחץ ומתח.

גם המרוץ אחר ההוצאות הכלכליות יוצר מצב של מתח ושחיקה. מצד אחד יש הרבה רצונות ,והיצע, ורוצים להגיע למקומות רבים, וליישם הרבה דברים – לדוגמא- רכישת דירה או מכונית, או חופשה בחוץ לארץ. מצד שני לא תמיד יש את האמצעים הכלכליים לכך , ולא תמיד רואים את האור בקצה המנהרה. ושוב מצב של מתח ושחיקה…

המצב הקבוע של מתח המתח והשחיקה, גורמים לכך שאנו מתקשים להיות אופטימיים, ואז הכל מתגלגל כמו כדור שלג, כמו מגדל קלפים שנופל, ברגע שזה מתחיל , ולא שמים לב, או ששמים לב מעט מאוחר מדי,  המתח והשחיקה משתלטים עלינו, אנחנו יכולים להישאב בקלות לתוך התחושה הלא טובה, העייפות הנפשית, וגם אם אנחנו ישנים טוב בלילה, אין לנו מספיק מצבורי אנרגיה זמינים- מספיק כוחות להמשיך את היום, את החיים.

מה עושים? איך מתמודדים? איך מונעים מהמתח והשחיקה להשתלט לנו על החיים?

• עלינו להיות מודעים למצבים כאלה. שהם יכולים להשתלט עלינו כתוצאה מהעומס של החיים- לזהות אותם.
• לכתוב רשימה של דברים חיובים שיש לי בחיים, ולראות מתוך כל האין , מה יש
• לבדוק אם העבודה מתאימה לנו, ואם אפשר לעשות שינוי בתפקיד/או במקום עבודה
• -לעשות רשימה של סדר עדיפויות של מטלות הקשורות לבית ולילדים, מה חשוב ודחוף, ומה חשוב ולא דחוף, ומה לא חשוב ולא דחוף… חשוב לעשות את הרשימה ולראות אותו באופן ויזואלי מול העיניים את כל המשימות שלנו. רשימה כזו עושה סדר, כדי לא להיות מוצפים רגשית מול כל המטלות שיש. כאשר מצליחים להתנהל באופן מאוזן ולא לחוצים רגשית, אז גם אם יש הרבה מטלות, אנחנו מצליחים להיות יותר פרודוקטיביים. כך אנחנו מסוגלים  להיות יותר אפקטיביים עם הזמן שלנו, וגם מרגישים הרבה יותר טוב עם עצמינו ועם העשייה שלנו ,וכל עשייה כזו , משפרת לנו את המצב רוח . כמו כן אם אנחנו לא מצליחים לעשות את המטלות הפחות דחופות , לעזור לעצמנו לשחרר את משימות אלו, , ולא לבקר את  עצמינו .
• למצוא את שעות בהם אפשר לקחת לעצמנו קצת זמן,

חשוב לזכור- התמודדות עם מתח ושחיקה בחיים, זה כמו מעגל סגור , ברגע שנשאבים לזה, לעיתים קשה לצאת משם. כאשר נראה שהכל קשה, גם במשימות הפשוטות ביותר, ברגע שכזה, חשוב לעזור לעצמיכם להתחיל לעשות משהו, גם אם מדובר בעשייה קטנה, כדי שאפשר יהיה לצאת מהפלונטר הזה, ולאט לאט תקבלו עוד כוחות , ועוד אור יכנס אליהם לנשמה , וזה עוזר להתמודד עם ההמשך

אני עייפה…

אין לי כוחות…

הוא מטריף אותי!

הם משגעים אותי……!!!

אלו רק חלק מהמשפטים שאני שומעת מהורים תשושים ועייפים. והרי זה ברור. אנחנו כל היום בריצה- קמים בבוקר מארגנים את הילדים, לוקחים למסגרות, נוסעים לעבודה, חוזרים הביתה, לוקחים את הילדים, מבלים איתם, מארגנים למיטה ו…. מה עם זמן לעצמנו? מה עם רגע מנוחה?

זה לא קל להיות הורים, וזה מתיש עוד יותר כאשר בין ההתרוצצויות היום יומיות והטיפול בילדים צריך גם למצוא זמן לעבודה ולחברים ולמשפחה וכמובן לטפח את הזוגיות ולא לשכוח את עצמך.

הורים רבים מרגישים שהם נמצאים במצב של שחיקה ומתח קבועים בחייהם. גידול הילדים הפך לסוג של עול ולעיתים הם גם מרגישים קושי מידי גדול .  לעיתים יש תחושה  שהם נמצאים במסע לסיים את היום וליפול חסרי כוחות על הספה חסרי כוחות לשום דבר אחר. וכך ממשיך הגלגל להסתובב, דבר לא משתנה, הם רק נשחקים עוד יותר, המתח מתעצם והקושי הולך וגובר.

אבל הורות , קשה ככל שתהיה (והיא קשה לעיתים שלא תטעו) היא דבר שאמור לשמח ולעשות טוב. ואסור להזניח את עצמכם ולהישחק לא בתור אנשים ולא בתור הורים. אז מה עושים? איך נפטרים מהמתח? איך נמנעים מהשחיקה?

להבין שיש שחיקה:

כדי להתחיל להתמודד עם השחיקה, צריך לדעת שהיא קיימת, עצם המודעות שנקלעים למצב של מתח ושחיקה, עוזרת להבין מה קורה, עוזרת לא להיבהל מהמצב. סך הכל כולנו נמצאים באותו המקום ובאותו הלחץ ולהעמיס על עצמנו עוד יותר או להלחיץ את עצמנו יותר לא יעזור.זה רק יוסיף עוד לחץ שכבר קיים. תאמינו קודם כל שאתם עושים את הכי טוב שאתם יכולים, ועצם זה שהבנתם שקשה- זה כבר צעד קדימה.

לעשות סדר עדיפויות:

אחרי ההבנה חשוב גם לעשות סדר עדיפויות בין כל המשימות במהלך היום, ולא להלחיץ את עצמיכם ולדרוש מעצמיכם יותר ממה שאתם יכולים לעשות, ולדעת מה יותר חשוב ודחוף , ומה אפשר לשים בצד לזמן אחר.

ליהנות מהזמן עם הילדים:

תנסו ללמוד להיות עם הילדים וליהנות מהזמן. תנסו לשחרר וללמוד מהם -לפעמים הילדים שלנו יכולים גם ללמד אותנו המבוגרים איך להסתכל על העולם מנקודת מבט אחרת, ולהיזכר בילד הקטן שבתוכי.

אפשר להקדיש את שעות אחה"צ , לבלות עם הילדים, לשחק איתם , לקחת אותם לגן השעושועים, ולהיות פעילים איתם בעת המשחק, בלי להיות עסוקים במטלות אחרות כמו שיחות טלפון, כתיבת מיילים, פייסבוק, וכד'

לתרגל חשיבה חיובית:

לתרגל חשיבה חיובית זו, ולהתמיד בזה. לדעת שגם אם יש שעות שהם נופלים לתוך חשיבה שלילית, תמיד אפשר לקום לחזור ולהמשיך במסלול של החשיבה החיובית. לנשום עומק כאשר נכנסים מצבים מלחיצים ולהזכיר לעצמיכם שזה רק סיטואציה אחת, חולפת, ויש עוד סיטואציות אחרות , שהם הרבה יותר נעימות ומהנות. ולקבל מתוך הסיטואציות הנעימות , יותר כוח ואנרגיה לעבור את הסערות האחרות.

לדעת שאם מתמידים בהסתכלות החיובית,  לא מוותרים על הרצון להנות גם משגרת היום יום, ממשיכים למרות כל משימות והמטלות, אפשר לצאת מכל המעגליות האינסופית השוחקת . העשייה והחשיבה החיובית מטעינה את עצמה  ומאפשרת להמשיך הלאה בכל המרץ וההנאה מהיום יום.

אחת הדרכים לתרגל חשיבה חיובית דרך מדיטציה, לקבוע חצי שעה ביום, למצוא מקום בו אפשר יהיה להיות ללא הפרעה, ולהשקיט את המחשבות.

דרך נוספת היא הליכה נעימה ורגועה, עם מוסיקה, או ישיבת בגינה/ בחוף הים שבו ניתן יהיה להרגיע את הראש והמחשבות, ולהזכיר לעצמינו את הדברים הטובים.

ניתן גם לשבת ולרשום את כל הדברים החיוביים הקיימים בחיים כדי שאפשר יהיה להזכר בהם בעת הצורך.

בשנים האחרונות גוברת המודעות לילדים ולמתבגרים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז –ADHD.

הורים, ילדים ומורים מוצאים עצמם מבולבלים וחסרי אונים מול התופעה.

הפרעת קשב וריכוז נחשבת לאחת ההפרעות השכיחות ויש לה השלכות על עתידם הרגשי וההתנהגותי של ילדים הלוקים בה. הפרעת קשב וריכוז מלווה לעיתים גם בהיפראקטיביות המשבשת את חיי המשפחה, את ההשתלבות החברתית של הילד, את הישגיו הלימודיים ואת הדימוי העצמי שלו.

הורים רבים נוטים לייחס לעצמם אחריות מלאה להתפתחות הנפשית ולביטויים הרגשיים וההתנהגותיים של ילדיהם.

בקרב הורים המתמודדים עם ילדיהם הסובלים מבעיות שונות, עולה מידי פעם השאלה איפה טעינו?

הורים חשים ש"נכשלו" במילוי התפקיד ההורי- חינוכי, מבולבלים ואינם יודעים כיצד לנהוג כלפי ילדיהם. כתוצאה מכך, קיימת גם חוסר יציבות וחוסר עקביות בתגובותיהם החינוכיות.

לעיתים הם מגיבים מתוך תחושות של כעס, תסכול, אכזבה היוצרת ביקורת הן זה כלפי זה והן כלפי ילדיהם, ולעתים הם מגיבים בהענקת ביטויים מופרזים של חיבה ואהבה, מתוך תחושת אשמה וניסיון לפצות את הילדים .

תופעה זו בולטת בשיא חומרתה בקרב הורים לילדים אשר סובלים מליקויי למידה ו/או מהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD/ADD).

הורים אלה, יותר מאחרים, חשים תחושה חוזרת ונשנית של תסכול עקב חוסר יכולתם לשלוט בהתנהגות ילדיהם בדרך הנראית להם נכונה ורצויה.

הורים אלה עשויים להיות הורים "טובים" ו"מוצלחים" לילדים אחרים ולחוש תחושת סיפוק מכך, אך בעת ובעונה אחת, לחוש תחושות של כשלון וחוסר אונים בכל הקשור לילד מסוים הזה.

חוסר ההבנה לגבי פשר ההתנהגות של הילד ולגבי סיבת ה"כשלון" שלהם מגבירים את תחושת התסכול ועשויים להביא לתגובות של תוקפנות, ביקורת מילולית חריפה ומעליבה כלפי הילד וענישה – שלעיתים אף עלולה להיות ענישה גופנית חמורה.

הורים אלו עוברים מסע רגשי ארוך לפני שהם מסוגלים לקבל את קשייהם של ילדיהם. ההורים המבולבלים מתייחסים לאבחנה של הפרעת קשב בחשד, ספקנות וכעס. הקושי בזיהוי ובאבחון מוקדם, מקשים על ההורים להבין שקיימת בעיה. הכחשת הבעיה מעצימה את התנהגותו של הילד,  ולעתים אף מובילה את ההורים להראות כלפי חוץ "שהכל בסדר" .

במרבית המקרים, מדובר בהתנהגותיות שהן טבעיות לילד, אך גורמות לסביבתו להגיב בביקורת כמעט תמידית כלפיו, מה שיוצר אצלו תחושה גוברת והולכת שהוא מאכזב, שהוא אינו עומד בציפיות, שהוא פחות אהוב מאחרים, ושהוא אינו יודע איך לצאת מזה.

האווירה במשפחה איננה הגורם ליצירת קשיים בקשב ובריכוז, אך היא יכולה להוות גורם מכריע בהגברת עוצמת הבעיה  ובדפוסי התנהגותה.

מטרת ההדרכה ההורית היא לאפשר הבנה טובה יותר של התופעות ומודעות רבה יותר לעולמו הפנימי הילד ובעקבות כך ליצור תקשורת עניינית בין ההורים לילדים – ללא האשמה, לא כעסים הדדיים , ללא תסכול, ומתוך שיתוף פעולה לשליטה עצמית טובה יותר.

"תמיכה חיובית מתמשכת וקיומו של הורה שאוהב ומאמין בילד/ מתבגר, הם המפתח להתמודדות טובה עם הפרעת הקשב. ילדים אלו זקוקים לאהבה, תמיכה, הדרכה ועידוד. האתגר להורים הוא להשיג איזון בין המשוב החיובי לבין המשוב השלילי, כדי להשיג את התוצאה ההתנהגותית הרצויה, מבלי להפחית מהערכה העצמית של ילדם."

 לסיכום  כמה טיפים היכולים לסייע לכל משפחה המתמודדת עם ילדים עם הפרעת קשב וריכוז

1. חשוב להכיר ולהבין את בעיית קשב, ריכוז והיפראקטיביות  ולדעת את  השלכותיה
2. יש להתאים את ציפיותיכם ליכולותיו של ילדיכם
3. הקפידו לחזק ולתמוך בילדיכם, ולהעצים אותו ואת כישוריו
4. יש להימנע מהדבקת תוויות וכן מאמירות שיפוטיות. יש להתייחס להתנהגות של הילד ולא במהותו הפנימית. (אין ילד רע! יש התנהגות לא מתאימה!)
5. כדי לעשות שינוי חשוב לערוך סדר עדיפויות , ותבחרו כל פעם בשינוי אחד או שניים לכל היותר, וזכרו לחזק ולעודד את ילדיכם בתהליך השינוי
6. תפנו לילדיכם באמירות ממוקדות ברורות וענייניות, זכרו הילד מאבד קשב לאחר מס' משפטים הנאמרים לו באותו הנושא
7. חשוב לזכור- אם בחרת להתחיל בתהליך של שינוי, יש להיות שלמים ועקביים עם החלטתכם ותתמידו בביצוען.

בכל שנה חדשה אנו נוהגים להבטיח לעצמינו דברים ולקבל החלטות. בדרך כלל החלטות אלו נוגעות להתנהלות שלנו – "השנה אוכל יותר מסודר", "השנה אתעמל יותר"… אצא לחופש ..אעשה שינוי ..אבל מה לגבי הנפש שלנו? הרי ידוע שבשביל גוף בריא צריך קודם כל נפש בריאה . ולכן רצוי וכדאי לקבל וגם ליישם כמה החלטות שתשפענה על החיים שלנו מבפנים, מתוכנו …ולא רק מבחוץ.

"לקראת השנה החדשה, תמיד יש הרבה ציפיות ותקוות לשינויים, תקופת החגים מסמלת  רצון להתחדשות, לעשות שינויים! זהו זמן טוב להתבוננות פנימה, לשאול מי אנחנו , ומה אנו עושים ? כיצד זה משפיע עלינו , וכיצד זה משפיע על אחרים" את כל זאת מסבירה נעמית רומנו נגיל פסיכותרפיסטית ומטפלת אנרגטית.

"יש הרבה דברים שאנו רוצים לשחרר מאירועי השנה הקודמת ולקוות שיקרו לנו דברים חדשים.

 חשוב להיות מודעים לנושאים שאנו לא רוצים אותם בחיינו, באם אילו מצבים מעשיים כמו – עבודה, או מצבים רגשיים – כמו, זוגיות או מערכת יחסים שלנו עם אחרים. לשם כך אנו חייבים לחזק את עצמינו, להגיע לנקודה בה נרגיש טוב יותר, ולהבדיל, חשוב ביותר לשחרר את המקומות בהם אנו לא מרגישים טוב. כאלו אשר גוזלים מאתנו הרבה אנרגיה כדוגמת מערכות יחסים השואבות אותנו לתוכן ומביאות אותנו למקומות לא רצויים.

לפיכך .. מסבירה נעמית ,על מנת לעשות זאת, עלינו לא רק  לאחל לעצמינו מספר דברים- אלא לפעול בנחישות על מנת ליישמם.

הרצון להתחדשות הוא תמיד נכון

 התחלות חדשות ברמה הפיזית והחומרית – יש כאלו הזקוקים לחידוש ברמה החומרית , כמו – רכישת רהיטים חדשים, השלמות לבית ,ואפילו מעבר לבית חדש….. דברים העושים להם הרגשה טובה. יש כאלו  שיבחרו לעשות שינויים פיסיים/ תזונתיים- לשפר את התזונה, להתחיל פעילויות ספורט, להוריד או להעלות משקל כדי להרגיש טוב ברמה הפיזית.

ברמה הלימודית / פיתוח המחשבה  – שילוב לימודים , חוגים, השתלמויות חדשות – בהכרח יביאו לידי מפגשים חדשים ברמה הרגשית – שחרור תחושות לא טובות, להאמין וליצור איכות חיים טובה יותר, לקוות לעשות שינויים בהרגלים והתנהגויות שהם פחות בריאות לנו,. למצוא דברים משותפים עם האנשים המשמעותיים בחיינו כמו בני הזוג, הורים, ילדים. וכל מי שחשוב לנו

חשבון נפש

 חשוב שנשאל את עצמינו ואפילו בקול רם- מה הצלחתי בשנה הקודמת ומה הייתי רוצה להשיג שנה הבאה ?

לאן הייתי רוצה להגיע?

מה הייתי רוצה לשפר בחיי?

אילו פנטזיות הייתי רוצה לממש?

ולהאמין כי תוכל לעשות ולממש ולו חלק מהדברים.

למצוא משמעות בעשייה:

מאד חשוב – למצוא משמעות בעשייה ! גם אם מדובר בדברים הקטנים, כמו להירשם לחוג, לעשות מנוי להצגות,  לשבור את השגרה . דברים אלו יגרמו לאדם לקום בבוקר עם אנרגיות חיוביות, עם אנרגיות של עשייה.

ולא פחות חשוב לעשות משהו עבור הנפש – לשבת בנחת עם הקפה של הבוקר בגינה או על המרפסת, לנשום את האוויר לאט לפני שמתחילים את היום. ואם אפשר אז גם לעשות –  הליכת בוקר, מדיטציה / יוגה, שחיה או כל דבר שיכול לעזור לך למלא את עצמך באנרגיות טובות .

חשוב לשלב בין החומר לרוח, להיות מודעים לעצמינו, ככל שנהיה יותר מודעים לעצמינו, נוכל להבין טוב יותר מה באמת חשוב לנו, ועל מה כדאי להשקיע את האנרגיות שלנו

לדברי אמנון בצלאל, נטורופת שמטפל ברגש. חשוב לסיים את השנה הנוכחית ולהתחיל את השנה החדשה בתהליך של עשיית שלום עם עצמך. לשחרר כעסים על מנת שנוכל להתקדם. 'כאשר אנחנו כועסים' הוא מסביר,  "הכעס הוא כמו גחל בוער שאנחנו מחזיקים ביד. ומכוונים אותו לזריקה על האדם עליו אנו כועסים- אבל בזמן שאנחנו מחזיקים אותו הוא שורף לנו את היד…'

על מנת לעשות שלום עם עצמינו אמנון ממליץ לעשות רשימה של כל הדברים שזכורים לנו לרע ומעיקים עלינו- להתחיל בהווה ולחזור אחורה עד לרגע שזוכרים. ואז כאשר הוצאנו את הכול על הדף- אפשר להתחיל לסלוח. להבין קודם כל שאנחנו כועסים ! ולאחר מכן לשאול את עצמינו אם אנחנו מסוגלים ורוצים לסלוח ? גם אם התשובה תהיה לא, או עוד לא… נדע כיצד אנחנו מרגישים כלפי אותו אדם או כלפי אותה סיטואציה.

לסיום נעמית מדגישה , כי אין אנו צריכים לחכות לראש השנה בשביל התחלות חדשות כמו שלא צריך לחכות ליום כיפור בשביל לבקש סליחה.

 אבל, אם כבר ניתנה לנו ההזדמנות להשאיר מאחור את מה שמעיק ומכביד עלינו. ולהתחיל את השנה קלילים יותר ונאותים יותר לסליחה, לקבלה ולאהבה… אז רצוי שניקח את ההזדמנות בשתי ידיים.

מי מכיר/שמע על המושג הזה?

לעיתים שאנו שומעים על המושג הזה נדמה לנו שמדובר בשינויים דרסטיים – מעבר דירה, מעבר בי"ס , עבודה

אכן כן…אבל לעיתים מדובר גם בשינויים קטנים. המעבר בין סיטואציה אחת לשנייה, מהמעבר בין הימים השגרתיים לחגים המתקיימים עכשיו בתדירות גבוהה.

ואז לעיתים לילדינו קשה להתמודד, קשה להם לעשות את המעברים הללו

ולא תמיד הם יודעים להסביר את עצמם, ולהגיד לנו- ..אמא/אבא.. קשה לנו…עוד לא סיימנו עם המשחק, עוד לא סיימנו להנות מהחג.. וכבר צריך במהירות לעבור למשהו אחר…רגע…אני צריך להתרגל…

גם לנו ההורים לא תמיד קל…אבל כבוגרים…גם אם אנחנו לא תמיד מבינים את כל מהלכי המשחק…אנחנו לומדים להתארגן ולהדחיק את הקושי…

אבל ילדינו…מגיבים לקושי…בוכים…מתעצבנים….מגיבים בהתנגדות….ועוד תגובות…

תגובות המתקילות אותנו כהורים…לא תמיד יודעים איך להגיב, מה להגיד…לעיתים כל כך לחוצים, בעיקר בבוקר…איך הרבה זמן וסבלנות להתמודד עם כל הקושי הזה..

והתחושה מה אני עושה?

אז…מה אכן עושים….

קודם לומדים להכיר את המושג מקרוב…קושי עם מעברים ושינויים. לומדים שקיים מושג כזה…מבינים שהוא חלק מהחיים שלנו…עצם המודעות לקיומו של מושג כזה, כבר מקילה ומרגיעה ומסבירה הרבה התנהגויות. ולומדים להשאר במקום החיובי והתומך. ולא ליפול ישר לתחושת הכישלון, האכזבה, הכעס ולכל האנרגיות השליליות. עצם הנוכחות המרגיעה ומבינה , יכולה כבר להוריד חלק מהלחץ

ולא ליצור כדור שלג מתגלגל של לחץ אינסופי.

ובהמשך אם אתן יודעים שילדיכם מתקשה במעברים ובשינויים, הכינו את עצמכם לאפשרות שילדיכם יתמודד עם קושי זה, ותיקחו עוד זמן כדי להיות עם ילדיכם, תתחילו את ההכנות למעבר ולשינוי כמה דקות לפני כן, ותתנו להם עוד מה דקות של הכנה מוקדמת לתחילת המעבר באם זהו מעברים בין החגים לשיגרה, או מעברים יותר קטנים בין משחק לתחילת ההתארגנות למקלחות ולשינה…כאשר יהיה לכם מספיק זמן ולא תהיו בלחץ של זמן…תראו איך הכל מתחיל אחרת.. איך אתם יכולים להיות יותר מכילים, יותר סבלניים…וככל שתגובתכם כלפי ילדיהם תהיה יותר מרגיעה, כך גם הם יגיבו אחרת…

וכל תהליך השינוי /המעבר יישאר עם תחושות טובות, וחוויה נעימה …

תחושה שהולכת איתכם ועם ילדכם לכל היום…ומשאירה אתכם בתחושת הנאה שהכל אפשרי..